למה חשוב להבין את ההבדל בין ידע למודעות? 

הדבר חשוב מאוד להתפתחות האישית שלנו,
מאחר שידע ומודעות הם דברים שונים, ומשפיעים על רבדים שונים בתוכנו.
אם לא נבין את ההבדל אולי נשתמש בידע ונחשוב שזוהי מודעות,
וכך הפיצול בתוכנו ימשיך ללא ידיעתנו וישפיע עלינו.

אפשר להסביר את זה כך שיש בתוכנו שתי מדינות ואנחנו מדברים רק שפה של מדינה אחת
בעוד האחרת ממשיכה להתקיים בתוכנו, אך איננו מצליחים לתקשר איתה
ואז אנחנו חיים עם המדינה הזו בתוכנו, היא משפיעה עלינו,
אך אנחנו לא מתקשרים איתה, לא מבקרים בה ואין לנו מושג מה היא טומנת בחובה.
ואם ממש נתמצת את הדברים נוכל לומר שההבדל בין מודעות לידע מתגלם בסופו של דבר, בהבדל בין הראש והגוף.

זה מאוד מבלבל להיות לכוד בתוך ידע ולחשוב שזוהי מודעות.
ידע זה מה שלימדו אותנו,
מודעות זה משהו שאנחנו יכולים לגלות רק בעצמנו, לחוות אותו דרכנו.
אפשר לומר שהידע יכול לתרום למודעות, אך גילוי המודעות מתרחש דרך האדם,
כי רק האדם עצמו יכול להיעשות מודע לעצמו, למחשבה שלו, לתחושות שלו.
לפעמים הידע מאוד מבלבל ומתייחסים אליו כאל מודעות,
משתמשים בידיעות "מוכרות" כמו "אתה צריך להיות מחובר לעצמך",
או "אם אתה רוצה שיהיה לך טוב, אתה חייב לאהוב את עצמך"
ויש עוד הרבה ידיעות כאלה ידיעות ש"יעשו אותך שלם".

העניין הוא שאתה לא יכול להיות שלם כל עוד אתה מנותק מחלק מרכזי בעצמך.
ידיעות אלו יכולות להיות לעזרה ולחיבור או יכולות להיות ממש ההפך-להגברת הנתק,
השאלה היא: איך משתמשים בהן?

האם כשאנו חוזרים ואומרים את הידיעות האלה אנחנו בכלל מודעים למה שקורה אצלנו ברגע זה?
האם הידיעה הזו מזכירה לנו באמת להתבונן פנימה אל הנשמה והגוף שלנו ולהתחבר לעצמנו?
או שאנחנו משתמשים בידיעה בשביל להמשיך להיות מנותקים מהעולם הפנימי שלנו?
ממשיכים לומר את הידיעה מהראש כי ככה "זה נכון" באופן כללי,
אך איפה ואיך זה מתרחש אצלנו?
איך זה אצלי לאהוב את עצמי? איך זה אצלי להיות מחובר לעצמי?

התשובות לשאלות אלו לא יכולות להסתכם במשפט, הרי הן פתח לעולם רחב ומלא שנמצא בתוכך,
האם מספיק לתאר אותו במשפט? האם בכלל אפשר לתאר אותו במילים? האם בכלל אפשר לסכם אותו במילים?

בעידן שלנו, לא פלא שאנשים קודם כל משתמשים בידע שלהם, בראש שלהם, ולא בגוף – בתחושות ברגשות, הרי ככה לימדו אותנו.
לימדו אותנו שזה רע להרגיש, שזה מפחיד, שזה אפילו מסוכן, אז זה יהיה כל כך טבעי שנמשיך להשתמש בראש ולהרחיק את הרגש, להימנע ולנתק.
לפעמים הגבול הזה כל כך דק שבכלל לא שמים לב אליו, וזה כל כך טבעי, כי זה תרגול של שנים אם לא דורות.
הבעיה היא שהשימוש בידע כמודעות משאיר אותנו רחוקים מעצמנו
וזה מתבטא בסבל מכל מיני סוגים – דיכאון, חרדה, בעיות אכילה, מחלות,
הרי אנחנו מתעלמים מחלק מאוד גדול בעצמנו – מהגוף שלנו,
אז איך נוכל להיות שלמים כך, לחוש תחושת מלאות וסיפוק?
מאוד מאוד קשה.

מודעות גם כן יכולה להתחלק ל-2 סוגים: מודעות לגוף, ומודעות לראש.
מודעות לראש מתייחסת בעיקר ל-מה אני חושב, מה המחשבות שלי, מה אני שם לב שהמחשבות שלי מספרות לי, איך הן פועלות.
מודעות לראש הרבה יותר קלה לנו וזה מאוד הגיוני, הרי אנחנו רגילים להשתמש בו להקשיב לו, אבל עם הגוף זה כבר משהו אחר לגמרי.
כשעולה רגש – עצב, כעס אפילו שמחה! ישר אנחנו מחפשים איך לעצור אותו, איך להשאיר אותו רק עד רמה מסויימת, לא יותר מידי.
אנחנו בדר"כ מאוד לא מרוצים מהגוף שלנו, אבל את הראש אנחנו מוכנים לקבל כמו שהוא, עם כל מה שהוא אומר.
אנחנו לא אומרים לו – "אני ממש לא אוהב את המחשבות האלה", אבל לגוף בקלות אנחנו אומרים "מה זה השומן הזה?", "אפשר להוריד פה ופה, ואם פה היה יותר אז היה לי טוב".

אפשר להסביר את ההבדל גם בכך שידע אפשר לתאר כדבר סטטי שמועבר בין אדם אחד לשני ומודעות לעומת זו, היא חוויה אינדיבידואלית ואישית שמתקבלת אצל כל אדם בצורה ייחודית לו.
מודעות לגוף מחברת את האדם ישירות להוויה שלו מאחר והיא מתרחשת בתוכו רק ברגע הזה.
אז בפעם הבאה שאתה אומר "אני יודע" תעצור רגע, קח נשימה לגוף שלך ובדוק, האם מה שאתה יודע באמת תואם את מה שאתה חש כרגע?
אפשר לדבר על החיים ואפשר לעשות אותם, לחיות ולחוש אותם.
יכולים לספר לנו איך אמורים לחיות, איך אמורים להתפתח, להירפא,
אך האם מישהו באמת יכול לדעת איך זה לחיות בתור אתה? בתור את?

אם אנחנו רוצים לעשות שינוי בחיינו להיות אנשים שלמים באמת אנחנו חייבים להכיר בפיצול הזה שבתוכנו.
מודעות לגוף זו שפה אחרת לגמרי, שפה שהיינו כה מיומנים בה בתור תינוקות, ילדים.
שפה של תחושות ורגשות, שפה של קולות ונשימה, שפה מלאה בחיות!
ברגע שאנו מתעלמים ממנה, לא פלא שסובלים כל כך.
יש לנו כל הזמן צורך לעשות משהו עם עצמנו ולא לשבת רגע אחד ולהקשיב לעולם העצום הזה שבתוכנו.
זה מפחיד.
זה כל כך רחוק מאיתנו שכבר שכחנו, ובכלל לא לימדו אותנו איך מתמודדים עם זה? איך מקשיבים לזה? מה עושים עם זה בכלל?
אז איך אפשר לחדש את הקשר? איך אפשר להיזכר ולחזק את המודעות לגוף?

הקשבה, התבוננות עם סובלנות, הכרה ובה-ת-מ-ד-ה בלבד.
עוצמת הרכות מסייעת בכך שנותנת כלי עוצמתי ומדוייק לפיתוח המודעות וחיזוק הקשר עם הגוף, כלי שמזכיר לגוף את היכולת הטבעית שלו.
כלי זה נקראה הפעמה-מלשון פעימה, והוא החלק הפיזי בשיטת הטיפול של עוצמת הרכות.
ההפעמה מתבצעת בלבוש מלא, כאשר המטופל שוכב על מיטת טיפולים והמטפל מנענע את גופו ברכות רבה באיזורים שונים.
ההפעמה מזכירה לנו את ההתפתחות שלנו ברחם ומאפשרת מרחב בטוח ומוגן ליצירת תנאים חיוניים לריפוי והבראה. הגוף מזהה באופן מיידי את המקצבים המוכרים לו ומשיב לעצמו את יכולת הריפוי הטבעית.

היתרון הגדול בהפעמה הוא שיש לה יכולת לעקוף את המיינד – הראש – הידע, ולהגיע ישר לשכבות עמוקות בגוף נפש שלנו ובכך להביא את תהליך הריפוי לעוצמתי ושלם.
אפשר לחוש זאת מיד כשמקבלים הפעמה, הגוף מיד מתחיל לשדר ולתקשר בדרכו הייחודית.

כתבה: הדס קדמיאל מטפלת בעוצמת הרכות

 

ניתן להתנסות בשיטה בטיפולים אישיים אצל מטפלים פרטיים או בקליניקה הלימודית.
וכן בקורסי העצמה בהם תוכלו להרחיב את הידע ואת המודעות לראש ולגוף וליצור חיים בריאים ושלמים.