אתמול הבת שלי ביקשה שאפעים אותה. היא בת 10, עדינה וקטנה כולה צחוק ותנועה.
היה מרגש וקל להפעים אותה, זורמת עם התנועה, מוציאה קולות, צוחקת.
כשהסתכלתי על מנח הגוף שלה, ראיתי שעם כל הנינוחות לכאורה, הכתפיים שלה במצב "צבאי" קרובות לאוזניים.
הצעתי לה לנסות לשחק עם הכתפיים למעלה למטה ולתת להן לנחות איפה שינחתו. עשינו את זה כמה פעמים וכשהקשיבה לכתף הכתף אמרה לה שהיא רוצה להשתחרר, רוצה לעבור…

בערב לפני השינה, בערך שלוש שעות אחרי ההפעמה היא התחילה לבכות, זה נשמע כמו בכי של תינוק וזה היה מוזר כי עופרי לא בוכה כמעט, בטח ביבבות קוליות. אפילו בתור תינוקת היא כמעט לא בכתה.
בדפוס שלה תמיד מחייכת, גם כשפוגעים בה היא תלך הצידה ותחפש לעשות דברים שגורמים לה לחייך, ותמשיך לחייך ולמצוא את הצדדים הטובים גם כשקשה.

אתמול גם טיפלתי באישה בת 40 גם היא משדרת רוגע וצחוק הכתפיים שלה מוטות קדימה ונראה כאילו משהו יושב לה על העורף ולא נותן לה לזוז. בזמן ההפעמה הקשבנו לכתפיים ועלה שם בכי חרישי רגש שמצליח לצאת החוצה ולפרוץ מהשריון.

כמה טוב אפשר להביא לעולם.
באהבה,
מטפלת בעוצמת הרכות – שיטת טיפול גוף נפש