עלתה בי דאגה איך אני אלד ילד שישי בעז"ה כשמאתגר לי עם חמישה?! באמונה ידעתי לענות לעצמי שה' הוא שנותן את ההריון ואת הלידה והוא שנותן את הכוח ואת הכל…
עכשיו (בחודש שמיני) אני חווה שילדי בקפיצת גדילה. אני מציבה גבולות ומשחררת שליטה. ביום שישי שתי בנותי שטפו את הבית והקטנים בני חמש וכמעט ארבע שטפו את המרפסת. אח"כ עזרו אחד לשני להתקלח ולהתלבש לשבת. גם אני וגם בעלי נחנו בתורנות כל אחד שעה וחצי דבר שפעם היה נראה לי בלתי אפשרי ביום שישי.
פתאום הילדים הופכים להיות יותר ויותר שותפים פעילים. והם ממש נהנים מההשקעה של עצמם….
בשבת בבוקר התחילו קצת מריבות ותגרות, זה הכי קשה לי, שמרביצים אחד לשני. הצבתי גבולות ולשם כך נדרש ממני כעס…
למרבה הפלא שמתי לב לילדתי הפנימית המכווצת, המאוכזבת, האבודה שכל כל נבהלת מהתגובות שלי ופשוט הייתי איתה בהבנה והכלה והכי חשוב: בפרופורציות!!!!
תוך שניות הכל שב על מקומו בשלום. כאילו שלא כעסתי לפני שניה על הבת שלי ובדמיון שלי פגעתי בה. שום כלום. היא מצטרפת אלי לתפילה ולא מוותרת על להתפלל את כל התפילה הארוכה של שבת כמו אמא.
שבת של תענוג. גם בעלי מתנהל יותר ברוגע עם הילדים וזו הקלה עבורי.
הכלים של עוצמת הרכות מצילים אותי.
כתבתי שילדי בקפיצת גדילה, אולי בעצם אני בקפיצת גדילה…
באהבה,
אסתר – תלמידה ומטפלת בעוצמת הרכות