מה היא המסיכה שלך?

מאת עידית פרג ומתן קורן

חג פורים, איזה יופי! לכולם היו תחפושת? חשבתם על זה? תכננתם? ואולי בכלל לא התחפשתם השנה? אני רוצה, ברשותכם, להזמין אתכם לניסוי קטן, בתקווה שאתם לא נעלבים בקלות. איך תגיבו אם אומר לכם: "בין אם תתחפשו או לא, אתם ממילא במסכה"?

אם כבר הלכתם לאיבוד בפתיח, אני מראש מתנצל. אין לי שום כוונה שיפוטית, ולא התכוונתי שמישהו משקר או מזייף משהו בזהות שלו. אבל בכל זאת, מה זה אומר המשפט הזה? ומה זו בכלל המסכה הזו?

יונג היה הראשון בעולם המערבי שהגדיר את המסכה בהקשר של "פרסונה", ותיאר אותה כתדמית שאדם עוטה על עצמו בחברה ושיש בה מרכיב של זיוף. לפי יונג, המסכה היא תוצר של פשרה בין אישיות היחיד לדרישות החברה.

יונג אמר? אז אמר. הוא בטח לא התכוון אלי, כי בי אין שום מרכיב של זיוף, ואצלי אין שום פשרה. אני אמיתי לגמרי, תוכי כברי.

באמת?

אין אחד שלא עוטה מסכה כזו או אחרת בחייו. נולדת לתוך מסיכה. כבר בבואך לעולם הזה אין ביכולתך לקחת חלק ממנו בלי מסיכה. נתחיל בדבר הכי בסיסי – נולדת לתוך גוף אדם. האם זה באמת את/ה? גוף אדם, שמתקדם בצעדים בטוחים לקראת סופו? נולדת לעם מסוים, נניח, לדוגמה, יהודי. האם זה חלק מהזהות שלך? ואם במקרה, רק לצורך ההנחה, החליפו אותך בטעות בבית החולים, ו"באמת" נולדת מוסלמי/ת, אז מה זה אומר על איך שתפסת את עצמך עד היום? אמת או שקר? יש לך בטח גם זהות של זכר או נקבה, מתוך משפחה בת איקס נפשות, נולדת בכור/צעירה וכו'. מי תישאר בלי כל ההגדרות האלה? בלי כל ה"כאילו" זהויות האלה? האם אתה יודע מי אתה? האם את באמת מכירה את עצמך?

כילדים קטנים יש לנו חושים מאוד מפותחים. אנו חסרי אונים, ותלויים בחסדי הורינו לצרכי קיום בסיסיים ולאהבה. בלי אהבה, נמות. לכן, כבר מגיל מאוד צעיר אנו לומדים להתאים את עצמנו לדרישות הסביבה, כדי לקבל אישור ואהבה. אנו לומדים ללבוש מסכה חברתית רצויה, סתגלנית, על מנת להיות "בסדר", ולרצות את האחרים. אנו עושים זאת מתוך מנגנון הישרדותי כדי שיאהבו אותנו. והמסכה שהילד לומד ומאמץ, האם היא נעלמת כשהוא גדל למבוגר?

חלק מהמסכות שאנו משתמשים בהן כמבוגרים מותאמות למציאות, הגיוניות ואף הכרחיות במצבים שונים. הרי לא הגיוני, למשל, שבני זוג שנפגשים בדייט ראשון יציגו מייד את המגרעות והחסרונות שלהם, עם כל הכבוד לכנות ואמיתיות. הרי הם באו להרשים את בן הזוג ולמצוא חן בעיניו, וכדי להצליח במשימה זו, כל אחד מהם מוציא רק את נוצותיו היפות, ומסתיר את נוצותיו המדובללות. אותו הדבר כשאנחנו ניגשים לראיון עבודה. אם אנחנו רוצים להתקבל לעבודה ולגבור על כל מתחרינו, הרי טבעי הדבר שנציג רק את הצלחותינו וכישורינו הטובים ונסתיר את חסרונותינו וכישלונותינו. גם ברמת הגוף הפיזי אנו מסכימים לשים מסכות, להתיישר עם "דרישות" החברה, ולשנות את גופנו כדי לקבל אהבה מאחרים, למשל עם איפור, טיפולים קוסמטיים, בניית גוף בחדרי כושר וניתוחים פלסטיים.

לפעמים אנחנו בוחרים במסכה על מנת לא להתבלט, ללכת בתלם החברתי ולהציג חזות שהיא "כמו כולם", על מנת להימנע ממחיר של נידוי חברתי. כך ילד בן עשוי לטעון שורוד הוא צבע מגעיל של בנות, אפילו אם בסתר לבו היה מעדיף לבחור בכוס הורודה. כך הומוסקסואל לא יודה בזהותו המינית ה"אמיתית", לא מול החברה, ולא מול עצמו, כי הוא חייב הרי להיות הטרוסקסואל. גם כניסה למערכת של נישואין וילדים יכולה להיות מסכה שאדם עוטה כדי להיות נורמאלי, כמו כולם.

"מה שלומך?"

"מצוין!"

מוכר למישהו מאיזושהי שיחה? אה, מהיום? מה, כל יום?

הרבה פעמים אנשים עונים בתשובה אוטומטית לשאלה: "מה שלומך?" הלא התשובה, בסופו של דבר, מורכבת הרבה יותר. "אני עצוב היום, וחווה ממש כרגע חרדה…" לא. אין סיכוי גדול לתשובה באמת אמיתית. אנחנו מתעטפים בנורמאלי, במקובל, בתשובה שלא תאתגר אותנו או את הזולת, שחס וחלילה לא נחשוף את הרגשות שלנו. יותר מזה, שחס וחלילה לא נרגיש אותם. גם אתם מכירים את הרצון הזה לא לעורר גלים, בפנים או בחוץ?
אז מה שלומך?

אם עד כה הבנו שאנו כל הזמן במסכות, כבר עשינו חלק נכבד מהדרך. אם אנו רוצים להיות בעלי הבית של חיינו, ועל המסכות בהן, עלינו קודם כל, בשלב ראשון, להיות מודעים לכך שאנו כל הזמן עושים שימוש במסכה.

המסכה אולי באה "להגן" עלינו מפגיעה, אך היא גובה מאיתנו מחיר גבוה. לפעמים האדם יודע שהוא עוטה מסיכה, אך ברוב המקרים המסכה משתלטת, הופכת לטבעו השני והוא אפילו לא מודע לקיומה. במקום שאנו נשתמש במסכה, המסכה משתמשת בנו. האדם חושב: "זה אני, זה העולם, הכל ברור לגמרי", ולא מודע לזהותו האמיתית.

לא רק עם החברה ש"בחוץ" אנו משתמשים במסכות, אלא גם עם בני משפחתנו. חישבו על עצמכם לרגע, בתפקידים שלכם במשפחה, בתפקידים שלכם בתוך הזוגיות. חפשו את המסכות שאתם עוטים באותם הרכבים אנושיים. כמה אתם מרשים לעצמכם לבטא את האני האמיתי שלכם? כמה אתם מבטאים את הרצונות, הצרכים ורגשות שלכם, אם אתם סבורים שזה יפגע בזולת, יעליב אותו, יכאיב לו או שתידחו ולא תקבלו אהבה, יעזבו אתכם ותישארו לבד?

בואו נסתכל למשל על זוג המסכות ההפוכות האלה: במסכה המשדרת כוח וביטחון אנו משתמשים כשאנו זקוקים לשליטה וחוששים לחשוף חולשות, כאבים ופחדים, כשאנו פוחדים להראות נזקקות, אפילו אם קשה לנו ואנו זקוקים לעזרת האחר, לנחמתו, להכלה ולחמלה שלו. אנו מצפים שזה יגיע לבד בלי שנגיד או נבטא את הצורך שלנו.

ויש המסכה המנוגדת המשדרת חולשה וחוסר אונים. גם בה משתמשים כשרוצים לחוש שליטה, חשש לחשוף עוצמות ויכולות שלנו, רצון להראות נזקקים כדי לבצע מניפולציות על האחר, או כאישור לא לקחת אחריות על חיינו.

אז אם אנו באמת רוצים לדעת את האמת על עצמנו, ובאמת רוצים להיות אנחנו, לא נסתפק רק בשלב הראשוני של להבין שאנו כל הזמן משתמשים במסכה. אנו צריכים גם לזהות את המסכה שאנו משתמשים בה.

ואם אני גם מודע לשימוש במסכה וגם מזהה אותה, זה דבר עצום. מכאן נולד חופש אמיתי להחליט מה אני רוצה לעשות. זה נותן לי חופש, למשל, להסיר את המסכה שלי, אם וכאשר היא לא משרתת אותי.

למה הכוונה בלהסיר את המסכה? להסיר את המסכה זה לוותר על תחום ה"נוחות" המוכר שלי, לוותר על התגובה המוכרת והצפויה מהסביבה, וללכת לאזור לא נודע. מה יקרה, למשל, אם הכעסן של המשפחה יוריד את המסכה, ויפסיק להשתמש בה? או מה יקרה אם האישה המרצה תוריד את המסכה הזו, ותפסיק לרצות?

משהו ישתנה בכל מערך הכוחות. אפשר לדמות את מערכות היחסים שלנו למשחק שחמט, בו לכל שחקן כבר יש עמדה מקובעת בה הוא מתנהל, וכך גם ליריבו. אבל אם מישהו מסיר את המסכה, זה כמו לשנות לשחקן את התפקיד, לעשות מהלך. ואז הכל משתנה בהתאם, גם אצל האחרים. אז גם הם נדרשים לזוז או להשתנות.

במובן הזה, מסכות הן סוג של "תן וקח" – דילים לא מדוברים שאנחנו עושים אחד עם השני, שאנו צריכים לזכור שאיננו מודעים אליהם. כשאדם מוריד מסיכה, הסביבה לא בהכרח מקבלת זאת בשמחה, כי הדיל השתנה.

זה מעשה אמיץ ולא פשוט בכלל להסכים להוריד מסיכה וללכת אל הלא נודע. לכן, משהו שיכול לעזור לנו לבחור בזה, הוא לשאול את עצמנו – איזה מחיר גובות מאיתנו המסכות שלנו, והאם זה באמת שווה לנו להישאר איתן? ואם לא ברור לנו איך המסכה מובילה למחיר אישי,  בואו נחשוב על זה: אנשים שואפים בטבעם לחיות את המהות שלהם, וכאשר קיים פער בין העולם הפנימי של האדם לבין מה שהוא מציג כלפי חוץ, נוצר קושי נפשי. לעומת זאת, חיים, המונְחים ע"י העולם הפנימי האמיתי של האדם, ללא פער בין מה שבפנים לבין מה שמוצג החוצה, מאפשרים לו מימוש וגילוי עצמי, חופש בחירה, שמחה ושקט פנימי.

הורדת מסכות אמנם יכולה להיות מפחידה, ולהשאיר אותנו חשופים ועירומים, אך אז מתאפשרים גם יחסי קרבה ואינטימיות אמיתיים יותר. אז מתאפשרת נגיעה באמת או התקרבות אליה. מערכות היחסים שלנו לא מותנות עוד במסכה זו או אחרת.

ובואו נסתכל לרגע על היחסים שלנו עם עצמנו: האם יכול להיות שאפילו לשם התגנבו מסיכות? ביחסים שלנו עם עצמנו יכולות המסכות להופיע בשתי צורות עיקריות: בשימוש מודע או בשימוש לא מודע. בשימוש המודע, המסכה מאפשרת לנו הזדמנות לחוות ולהחצין צדדים של עצמנו, שאנו בדרך כלל לא נותנים להם ביטוי או לא מעזים להתמודד איתם. המסכה במקרה זה היא הזדמנות לחיבור, הזדמנות להכיר טוב יותר את עצמנו. בשימוש הלא מודע, לעומת זאת, המסכה משמשת כלי לניתוק של חלקים או רגשות שאיננו רוצים להתמודד איתם, לחוות אותם או לחשוף אותם. מי לא שם מסכה לפעמים כדי להסתיר למשל עצב או כעס?

גם אם כבר הסכמנו לראות שאנו כל הזמן במסכה, זיהינו את המסכות שאנו משתמשים בהן, ואפילו ראינו את מי או מה הן משרתות, עדיין נשאר חלק חשוב בפאזל, שחשוב לא לפספס אם אנו רוצים לחיות את פוטנציאל חיינו המלא, מתוך חופש מלא. אנו יכולים גם לבחור אם ובאיזו מסיכה להשתמש. תארו לכם שהחיים הם הצגה על במה, בה לכל אחד יש תפקיד. כשאנחנו מתעוררים לתפקיד המון אפשרויות מתגלות, כי כשמבינים שאנחנו מגלמים תפקיד בהצגה, אז אפשר גם להחליף תפקידים, לא? אפשר להסיר מסכות ולעטות אחרות. המסכות בחיינו אז הופכות למעין ארגז כלים רחב, מעניין ומרתק, ממנו אנו יכולים לבחור אם, מתי ובמה להשתמש.

כל זה לא מגיע ברגע, אך אם אנו נלמד להשתמש כמו אומנים בכל הכלים שהוזכרו פה, אז נוכל ליהנות מהכאן ועכשיו, נוכל לממש את הפוטנציאל הפנימי שחבוי בתוכנו, וגם להביט בחיים מתוך ראיה אמיתית וכנה של המציאות, מתוך יכולת להתמודד עם אתגרים, יכולת לשפר תקשורת עם עצמנו ועם אחרים, ולהסתכל על הכל כמחקר ומשחק של גילוי עצמי.

ולמי שרוצה לצאת למסע חקירה כזה עם שיטת ריפוי מרתקת, מרפאה ושלמה, עם מרפא שאוהב לשחק במסכות במודעות, מוזמנים להצטרף אלינו לאחת הפעילויות, השאירו פרטים בטופס למטה ונהיה בקשר במייל.

ניתן גם להגיע לטיפול אישי בקליניקה הלימודית או אצל מטפל פרטי.