הפער זועק בתוכי

יש בזה משהו מאד מתעתע
זה כמו לרוץ לקו הסוף
אך כל פעם שמגיעים אליו הוא שוב מתרחק
וכך יוצא שאף פעם לא מגיעים…

ככל שאני עושה ומגבירה את הקצב
כך גם התחושה עולה ומתגברת
ועוד יותר קשה לי לחשוב ולהתרכז ולפעול
ושום דבר לא באמת מתקדם.
אני חווה תקיעות מתסכלת נורא.

זה הפער שזועק בתוכי.
פער כואב שמזכיר לי
שיש מישהי בתוכי שעובר עליה משהו
ואף אחד לא רואה אותה
ילדה קטנה ומאוד פשוטה שרק רוצה יחס פשוט
לא משימות, לא הישגים, לא הצלחות,
רק שיראו אותה.
ורוב הזמן היא נדחסת בין כל המטלות החשובות לכאורה – עבודה, סידורים, ניקיונות, הצלחות ועוד
לבוא סתם להיות איתה לא נכלל ברשימה,
והפער ממשיך להכאיב…

אני מבינה שזה זמן לעצור
לזהות את השקר.
יש חלק בתוכי שבטוח שהפער הכואב הזה הוא מאחר ולא הגעתי למטרה מסויימת
או להישג מסוים, או ל"הצלחה" מסויימת
אך מחשבה זו מטעה ומספרת בכלל את ההפך מהאמת
וכשאני ממשיכים לפעול לפיה
אני פשוט מגבירים את הפער הכואב,
את הנטישה והבדידות
ולעתים אפילו מאבדת את היכולת לזהות את הצורך האמיתי שלי
שבאמת יעזור לי להרגיש יותר טוב.
רוב הפעמים זה ממש לא קשור לשום הישג חיצוני.

כשאני מצליחה לעצור
אפילו ל 5 דק'
התגמול מאוד גדול.
זה ממש מיישר אותי.
החיים מאוד נדיבים
כשמקשיבים להם
מגלים שיש בהם כל מה שצריך
אפשר להשיג לגלות ולהתקדם
אך לא במחיר של התעלמות ממני
אלא יחד איתי
יחד עם הצרכים שלי והביטוי המלא שלי.

זמן לחזור לעצמי.

יש תכנית חדשה שעוזרת לי
מומלצת מאוד
כוללת גם תכנים מעולים,
גם תזכורות יומיומיות למשך 12 ימים
גם קבוצה לשתף בה
אפשר להתחיל בקטן ולאט לאט זה נבנה
תרגילים קצרים אך מלאי עומק ועוצמה – עד 7 דק'

כל הפרטים כאן >